רשלנות רפואית - מאמרים

רשימת המאמרים

1. ניתוחי הגדלת חזה ורשלנות רפואית
2. ניתוחי הגדלת חזה ושאלת ההסכמה מדעת
3. ניתוחי הגדלת חזה והפיצוי בגין נזק לא ממוני – כאב וסבל



מאמר 1: ניתוחי הגדלת חזה ורשלנות רפואית


אשה עברה ניתוח קוסמטי להגדלת חזה. מבדיקה רפואית שנערכה לה כששה חודשים לאחר הניתוח עולה התוצאה הבאה: גודל השתלים שהושתל לה שונה מהגודל שסוכם עמה עובר לניתוח ואשר נרשם ע"י הרופא עובר לביצוע הניתוח, צורת השדיים מלבנית ואינה טבעית, קיימות צלקות באורך 10 ס"מ שהנן ארוכות, מכוערות ובולטות, ישנו חוסר תחושה בפטמות ובשדים.
כתוצאה מכל אלו מתלוננת האשה כי לאחר הניתוח היא מרגישה שהפגם האסתטי והאנטומי מפחית מערכה הנשי. היא מגיבה בדיכאון, בזעם, בהסתגרות ומרגישה כאילו עולמה חרב עליה ובעקבות זאת חלה התערערות היחסים עם בעלה.
לניתוח לא קיים דו"ח ניתוח מסודר ולא ניתן להבין מהכתוב מה גודל השתלים שהיו אמורים להשתיל. כמו כן לא מפורט דבר בקשר למהלך הניתוח.
האשה טוענת כי הרופא ביצע עבודה לא מקצועית ורשלנית ועל כן הוא אחראי לנזקים שנגרמו לה ומעוניינת לתבוע אותו.
רשלנות:
האשה טוענת כי הרופא פעל ברשלנות וכפועל יוצא מכך נותרה עם נכויות בתחומים האסתטי – פלסטי ובתחום הנפשי.
ראשית יש לבדוק האם אכן פעל הרופא ברשלנות. לא כל תוצאה לא רצויה היא תוצאה של רשלנות רפואית. יש לזכור כי במקרים רבים ישנם גורמים שאינם בשליטתו של המנתח אשר משפיעים על התוצאה המתקבלת לבסוף. כמו כן, טעות עשויה לקרות אלא שלא כל טעות בשיקול דעת היא רשלנות. בעניין זה אמר בית המשפט העליון כב' השופט חיים כהן בע"א 235/50 אלהנקרי ואח' נ' פולק ואח' , פ"ד יד 2497 בעמ' 2500: "... הרופא אינו מבטח, וכשהוא מקבל על עצמו טיפול פלוני, אין הוא מבטיח הצלחתו. מדע הרפואה עוד איננו מדע מדוייק, ואין לחזות מראש סיכונים מסיכונים שונים הנעוצים בסגולותיו הפיסיות או הנפשיות של החולה והעלולים להביא לידי תקלה או כשלון בשעת הטיפול הרפואי, אף אם הרופא נזהר כדבעי ופעל לפי כל כללי אמנות הרפואה. ... כללו של דבר: לא כל תקלה או כשלון תוך כדי טיפול רפואי מסתבר כמעשה רשלנות דוקא...".
אם כך, האם הטיפול שניתן לאשה מהווה רשלנות? כדי להוכיח רשלנות יש להוכיח כי: קיימת כלפיה חובה, שהופרה, שנגרם נזק עקב ההפרה וקים קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק.
לגבי חובת הזהירות, כבר נקבע ע"י בהמ"ש כי מעצם טיבם של יחסי רופא חולה, מתקיים היסוד של חובת זהירות מושגית – ע"א 4025/91 יצחק צבי נ' ד"ר קרול ואח' (פ"ד נ 3 (784). נשאלת השאלה האם ישנה גם חובת זהירות קונקרטית - האם אדם סביר יכול היה וצריך היה לצפות, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה את הנזק, ע"א 145/80 ועקנין נ' עיריית בית שמש ואח' פ"ד לד 1 113 . האם בנסיבות המקרה, הרופא היה צריכים לצפות את הנזק לאשה? האם קיים קשר סיבתי בין פעולות הרופא לנזק שנגרם לאשה? ברמה העקרונית נכון לקבוע כי רופא יכול וצריך לצפות את התרחשות נזק כתוצאה מטיפול רפואי שכן הוא זה שאמון על ביצוע הטיפול, והוא מודע לסיכונים - תא' 8139/01 (שלום ראשל"צ) נסימה מרינה נ' ד"ר פלמן גורג' ואח'.

לניתוח קוסמטי מהסוג שבוצע, קיימים סיכונים. ביניהם לדוג' זיהום, דימום, דחיית השתל, חוסר תחושה, אסימטריה, הצטלקות. וכאמור לא כל מקרה בו התממש הסיכון נובע מהתנהלות רשלנית של הרופא המנתח.
כדי לענות על השאלה יש להעזר במומחה רפואי מטעם המנותחת אשר יחווה דעתו על הטיפול שקיבלה. מומחה בתחום הפלסטיקה יחווה דעתו האם הניתוח תוכנן ע"י המנתח בצורה מקצועית וסבירה, האם הניתוח בוצע בצורה מקצועית והאם התוצאות שנגרמו נובעות מרשלנות או שהן תוצאה לא רצויה שהנה במסגרת הסיכונים האפשריים של ניתוח ואינן נובעות מרשלנות המנתח.
נניח שבמקרה שלנו קבע המומחה רפואי בתחום הפלסטי כדלקמן: הניתוח לא תוכנן ולא בוצע כנדרש, כך לא הושתלו שתלים בגודל שנקבע. כמו כן, החיתוך היה נרחב מהנדרש והשאיר צלקות גדולות מידי שאינן מוצדקות בכזה סוג של ניתוח (וזאת שכן מדו"ח הניתוח לא ניתן ללמוד דבר שיסביר את הצורך בחיתוך נרחב), פיתוח השתלים לא נעשה למרכז מה שגרם לצורה מלבנית ולא טבעית של השדים.
קביעות אלו משמען שהרופא המנתח לא פעל בצורה מקצועית. הרופא היה צריך לצפות שאי תכנון הניתוח כנדרש יגרום לנזק. הרופא היה צריך לצפות שביצוע חתכים גדולים מידי מהנדרש ישאיר צלקות נרחבות, הרופא היה צריך לצפות שפיתוח השתלים שלא למרכז יעוות את צורתם. והרופא הוא שניתח את האשה ושלט בכל התהליך ויש קשר סיבתי בין פעולותיו במהלך הניתוח לנזק שנגרם לאשה.
באופן דומה יש לבדוק את התחום הנפשי, שם תעזר האשה במומחה פסיכיאטר כדי לבדוק האם כתואה מרשלנות המנתח בביצוע הניתוח נגרם גם נזק נפשי, כלומר האם הנזק הנפשי נגרם כתוצאה מרשלנות המנתח בביצוע הניתוח או מסיבה אחרת שאינה קשורה לניתוח עצמו כגון דפוס אישיות מסויים ופגיעה בדימוי הגוף בטרם הניתוח. בעניין זה ראוי להזכיר את האפשרות שהמנותחת סובלת מהפרעה דיסמורפית ( עיוות בתפיסת הגוף( . הרופאה מכירה במקרים של אנשים אשר מרבים לעבור ניתוחים פלסטיים מתוך תקווה שאלו ישפרו את חייהם. לרוב נמצא כי אנשים אלו לא יהיו מרוצים מן ההופעה החיצונית שלהם. מדובר במקרים שמביאים לעיסוק יתר אובססיבי בליקוי קוסמטי מינורי ולתלונות גופניות שונות אשר אין להן בסיס רפואי מוצק. על פי הספרות הרפואית, בהפרעה זו מדברים על 3 אלמנטים: עיסוק יתר בדימוי מדומה או מינורי, הפרעה מנטאלית בשל עיסוק היתר הכפייתי באותה הפרעה וליקוי תפקודי. הפרעה זו קיימת אצל אחוז מסויים באוכלוסיה ובאחוז גבוה יותר בקרב המנותחים הפלסטיים. ולכן המומחה בתחום הפסיכיאטרי יבדוק האם האשה שנותחה סובלת מנכות נפשית כדוגמת דכאון ופגיעה נרציסטית כתוצאה מרשלנות המנתח או שמקור הבעיה בתחום הנפשי הוא באישיותה לדוג' הפרעה דיסמורפית של הגוף שאינה קשורה כלל לניתוח שעברה (או שילוב של השניים).
במקרה שיוכח כי הנזקים בתחום הנפשי ובתחום הקוסמטי – פלסטי הנם תולדה של רשלנות הרופא המנתח, תעמוד לאשה כלפיו עילה ברת פיצוי של רשלנות רפואית.
עוד יש להזכיר את נושא היפוך נטל הראיה. לרוב, על התובע להוכיח את תביעתו שכן הכלל הבסיסי הוא "המוצתיא מחברו עליו הראיה". עם זאת, קיימים מקרים בהם יתקשה התובע להוכיח את התקיימות יסודות עוולת הרשלנות שכן כל השליטה על התהליך הרפואי היתה בידי הרופא המנתח ואם הרישומים הרופאיים אינם מלאים, לא יוכל התובע לדעת בדיוק מה נעשה לו ועל כן לא יוכל לדעת מה בדיוק גרם לנזק. במקרים מסוג זה כבר נקבע בפסיקה (ע"א 6948/02 פטנה אדנה נ. מ"י פ"ד נח (2) 535) כי העדרן של רשומות רפואיות המונע מתובע לברר ולהוכיח את העובדות הנוגעות לטיפול שקיבל ולמצבו הבריאותי במהלך אותו טיפול, גורר את העברת נטל השכנוע לגבי אותן עובדות אשר לו היו רשומות רפואיות כנדרש היה קל לבררן, אל כתפי הרופא או המוסד הרפואי.
בענינה של האשה המנותת העדרו של דו"ח ניתוח מסודר בו מולאו פרטים לגבי אופן ביצוע הניתוח ומהלך הניתוח, מונע את האפשרות לברר מה בדיוק נעשה בזמן הניתוח, מדוע טעה הרופא בגודל השתלים שהשתיל, מדוע נעשו חתכים גדולים במיוחד וכד'. כתוצאה מכך, יעבור הנטל הראיתי על הרופא המנתח, והוא זה שידרש להוכיח כי לא התרשל בביצוע הניתוח.

חזרה לראש העמוד



מאמר 2: ניתוחי הגדלת חזה ושאלת ההסכמה מדעת

אשה עברה ניתוח קוסמטי להגדלת חזה. מבדיקה רפואית שנערכה לה כששה חודשים לאחר הניתוח עולה כי גודל השתלים שהושתל לה שונה מהגודל שסוכם עמה עובר לניתוח ואשר נרשם ע"י הרופא עובר לביצוע הניתוח, צורת השדיים מלבנית ואינה טבעית, קיימות צלקות באורך 10 ס"מ שהנן ארוכות, מכוערות ובולטות. כתוצאה מכל אלו מתלוננת האשה כי לאחר הניתוח היא מרגישה שהפגם האסתטי והאנטומי מפחית מערכה הנשי. היא מגיבה בדיכאון, בזעם, בהסתגרות ומרגישה כאילו עולמה חרב עליה ובעקבות זאת חלה התערערות היחסים עם בעלה.
האשה מתארת כי כשהגיעה לפגישה ראשונית במרפאה, מס' ימים לפני הניתוח, ונפגשה עם הרופא המנתח, נתן לה הלז להבין כי מדובר בניתוח פשוט והבטיח לה תוצאות טובות. לטענתה מעולם לא העלה בפניה אפשרות לסיכון מוחשי כלשהו בניתוח אלא הבהיר כי אין חשש לסיבוך וכי מדובר בניתוח סטנדרטי. באותו יום היא הוחתמה על טופס פרטים אישיים.
רק ביום הניתוח עצמו, ובסמוך לשעת הניתוח, כאשר היא נתונה בחרדה שלפני הניתוח ואינה יכולה לשקול בדעתה או לסגת בה, הוחתמה על הטופס מבלי שהוסבר לה דבר על תוכנו.
מעיון בטופס ההסכמה עולה כי הרופא כלל אינו חתום עליו.

ראשית יש לציין כי עוולת חוסר הסכמה מדעת הנה עוולה נפרדת מעוולת הרשלנות. גם אם יקבע כי הרופא המנתח לא פעל ברשלנות עדיין ייתכן ותעמוד לאשה עילת חוסר ההסכמה מדעת.

שנית יש לבדוק האם התקיימו יסודות העוולה.
עפ"י חוק זכויות החולה התשנ"ו 1996, ס' 13 על מנת שהסכמתו של מטופל לטיפול תהיה "מדעת" יש לתת לו את מלוא המידע הרפואי הרלוונטי הכללי והספציפי למצבו הוא. וכפי שנקבע בת.א. 122699/00 שלום ת"א גרשון מירב נ. ד"ר ליפין יצחק, כ' הש. וינבאום וולצקי –
"לדרישה זו משנה חשיבות כאשר מדובר בטיפול שכולל התערבות ניתוחית וזאת בהתאם לתוספת לחוק. בין יתר הדברים שנדרשים להסבר הם הסיכויים והסיכונים הנלווים לביצוע אותו טיפול. על פי סעיף 13 הנ"ל יש ליתן את המידע וההסברים מוקדם ככל הניתן ובמקרה של ניתוח, דוגמת זה שעברה התובעת, חובה ליתן את ההסבר גם בכתב".
עפ"י הפסיקה בתי המשפט מבחינים בין טיפול רפואי הכרחי הניתן לחולה לבין ניתוח אלקטיבי קוסמטי שהוא פרי רצון המטופל. בתי המשפט קבעו כי ככל שיורדת רמת חיוניותו של הטיפול המוצע כך עולה חובתו של הרופא לייתן הסבר ומידע מפורט יותר, והכל על מנת שבידי המנותח הפוטנציאלי תהיה כל האינפורמציה הנדרשת לו על מנת שיחליט אם הוא מעונין לבצע את הטיפול המוצע בהתחשב בסיכונים האפשריים, אם לאו – וראה תא' 8139/01 (שלום ראשל"צ) נסימה מרינה נ' ד"ר פלמן גורג' ואח'.

בת.א. 122699/00 שלום ת"א גרשון מירב נ. ד"ר ליפין יצחק, מציינת כ' הש. וינבאום וולצקי כי: "תוצאותיה של הפרת החובה לקבל הסכמה מדעת מן המטופל יכול שתבסס עילה ברשלנות ואף בעוולת תקיפה ומכאן זכותו של המטופל לפיצויים". כב' הש. מאזכרת את דבריה של כב' השופטת דורנר בפרשת שטנדל: "ואכן, הסכמה מדעת לטיפול מבוססת על שקלול של חיוניות הטיפול וסיכויי הצלחתו, מצד אחד, עם תדירות הסיבוך האפשרי ומידת חומרתו, מצד אחר. זהו מאזן הסיכויים והסיכונים. לדוגמה, סביר שמטופל יסכים לטיפול הרפואי היחיד האפשרי להצלת חייו גם אם הסיבוך האפשרי עקב הטיפול הוא חמור ואף תדיר. כן סביר הוא כי המטופל יתנגד לקבלת טיפול רפואי לצורך ריפוי ליקוי שאפשר להמשיך ולחיות עמו כאשר סיכויי הצלחת הטיפול אינם ודאיים, גם אם הסיבוך האפשרי אינו שכיח ודרגת חומרתו נמוכה. הזיקה בין פרטי המידע הרלוונטיים מגדירה את היקף הגילוי הנדרש ומחייבת מתן מידע מלא על סיכויי ההצלחה. ככל שהטיפול אינו חיוני, כך כוללת חובת הגילוי מתן מידע מפורט יותר. ...ההסבר הנדרש לקבלת הסכמה מדעת לניתוח אלקטיבי – שאף בלעדיו ניתן לנהל אורח חיים רגיל – נכלל ברף העליון של חובת הגילוי, והוא כולל, נוסף על התייחסות לסיכויי ההצלחה, גם מתן אזהרה מפני הסיבוכים האפשריים, גם אם סיבוכים אלו נדירים" .
בעניננו בפגישה ראשונית במרפאה, מס' ימים לפני הניתוח, לא הוסברו לאשה הסיכונים האפשריים מהניתוח, אלא להפך נאמר לה שמדובר בניתוח פשוט והיא לא הוחתמה על טופס הסכמה לניתוח. רק ביום הניתוח עצמו ובסמוך לשעת הניתוח היא הוחתמה על הטופס שוב בלא שהוסבר לה דבר. הרופא אף אינו חתום על טופס ההסכמה כמי שהסביר לה את הסיכונים האפשריים המפורטים בו.
התנהגות הרופא כלפי האשה מהווה פגיעה באוטונומיה שלה להחליט האם היא מעונינת בניתוח קוסמטי, שכן לא הוסברו לה הסיכונים שהתממשו כתוצאה מהניתוח –צורת השדיים מלבנית ואינה טבעית, קיימות צלקות באורך 10 ס"מ שהן גדולות, מכערות ובולטות. הפגיעה באוטונומיה של התובעת מתבטאת גם בכך שתוצאות הניתוח היו שונות במהותן מהטיפול שהתובעת הסכימה לו – לאחר הניתוח התברר כי הושתלו שתלים קטנים באופן מהותי מאלו שסוכם עליהם בין התובעת לרופא. לפי חוק זכויות החולה יש בכך גם הפרת חובה חקוקה.

גם לאחר שהוכח כי הרופא המנתח לא הסביר למנותחת הפוטנציאלית את הסיכונים האפשריים הנובעים מהניתוח עדיין יש לשקול מה היתה התוצאה לו היו הסיכונים מוסברים לה במלואם.
לאשה בעניננו ביצוע הניתוח הקוסמטי בשדיים היה כדבריה "חלום חייה". במצב זה האשה כמו גם מטופלים רבים אחרים אשר מבקשים לעבור ניתוחים פלסטיים, היא היתה להוטה לעבור את הניתוח ויתכן כי גם אם היתה מקבלת הסברים מפורטים יותר, לגבי הסיכונים שבניתוח, לא היה הדבר מונע מבעדה לעבור את הניתוח בכל זאת (גישת ה"לי זה לא יקרה").
לעניין זה יש לאזכר את דברי כב' הש. אור בפס"ד ע"א 2781/93 עלי דעקה נ' בי"ח "כרמל" חיפה: "קושי מיוחד קיים בנושא שאנו עוסקים בו, דהיינו בקביעה אם חולה היה מסכים לניתוח לו היו מובאות בפניו כל העובדות החשובות הרלוונטיות קודם קבלת הסכמתו. על הקשיים הכרוכים בכך, נוכח העובדה שלא תמיד רק שיקולים שבהיגיון פועלים במקרה כזה ...עם כל הקושי שבמתן תשובה לשאלה, על בית-המשפט לבקש את התשובה לשאלה בהתאם לראיות שבפניו, ועל-פי שיקולים של שכל ישר וניסיון החיים." על כן נקבע שם כי במקום שסביר להניח, על סמך הנסיבות הספציפיות ועל סמך שיקולים אובייקטיבים, כי התובע היה מסכים לבצע את הניתוח גם אם היה מקבל את מלוא ההסברים, אזי הפיצוי צריך להיות נמוך וצנוע.
המשמעות הנה שבית המשפט יצטרך להתרשם ולהחליט מה הסיכוי שהסברים מלאים היו מובילים את האשה שלא לעבור את הניתוח. ואם יקבע כי הסיכויים לכך נמוכים אזי למרות שאין בכח כדי לעקר את מחדלו של הרופא שלא הסביר לאשה על הסיכונים האפשריים בניתוח עדיין תהיה לך משמעות על גובה הפיצוי שיפסק לה, שיהיה, במקרה זה, על הצד הנמוך.
בפס"ד ת.א. 122699/00 שלום ת"א גרשון מירב נ. ד"ר ליפין יצחק, פוסקת כב' הש. ווינבאום וולצקי סך של 30,000 ש"ח בגין ראש נזק זה כאשר היא מאזכרת פסיקות בסכומים דומים: בפרשת דקעה (בגין 35%נכות) בסך של 15,000 ₪, בת.א. (ת"א) 1180/97 עזבון המנוח אלי קיים ז"ל נ' פרופ' גור ואח', תק-מח 2002(3) 169 נפסק סך של 25,000 ₪ ע"י כב' הש' חיות, ת.א. (י-ם) 6004/04 ציון שדה נ' ד"ר משה דודאי ואח' ,טרם פורסם, נפסק סך של 30,000 ₪ ע"י כב' הש. כרמי מוסק, ת.א. (ת"א) 28900/01 לידור רואס נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות, סך של 45,000 ₪ ע"י כב' הש. טולקובסקי.

חזרה לראש העמוד



מאמר 3: ניתוחי הגדלת חזה והפיצוי בגין נזק לא ממוני - כאב וסבל

אשה עברה ניתוח קוסמטי להגדלת חזה. מבדיקה רפואית שנערכה לה כששה חודשים לאחר הניתוח עולה כי גודל השתלים שהושתל לה שונה מהגודל שסוכם עמה עובר לניתוח ואשר נרשם ע"י הרופא עובר לביצוע הניתוח, צורת השדיים מלבנית ואינה טבעית, קיימות צלקות באורך 10 ס"מ שהנן ארוכות, מכוערות ובולטות. כתוצאה מכל אלו מתלוננת האשה כי לאחר הניתוח היא מרגישה שהפגם האסתטי והאנטומי מפחית מערכה הנשי. היא מגיבה בדיכאון, בזעם, בהסתגרות ומרגישה כאילו עולמה חרב עליה ובעקבות זאת חלה התערערות היחסים עם בעלה.
האשה הוכיחה לבית המשפט כי תוצאות הניתוח נגמו בשל רשלנותו של הרופא המנתח, ובית המשפט מצא כי הניתוח אכן תוכנן ובוצע ברשלנות על ידי הרופא.
האשה הוכיחה לבית המשפט מהי הנכות שנגרמה לה, הן בתחום האסטתי – פלסטי והן בתחום הנפשי ובית המשפט קבע את שיעור נכותה כתוצאה מרשלנות הרופא.
נשאלת השאלה מה ינחה את בית המשפט בקביעת הפיצוי לו זכאית האשה, בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לה – בגין כאב וסבל, צער,עגמת נפש ובושה.
יצויין כי נזק לא ממוני הוא רק אחד מראשי הנזק האפשריים בתביעה וקיימים ראשי נזק נוספים כגון אובדן כושר השתכרות בהם אין מאמר זה נוגע.
הפסיקה כבר קבעה כי יש לפצות את תובע בגין כאב וסבל גופניים ונפשיים ואי הנוחות שנגרמו לו בפועל.
בעוד בתביעות מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הוגדרו בחוק המדדים לקביעת שיעור הנזק הלא ממוני, אזי בתביעות שאינן בנושא תאונות דרכים, לא קימים בחוק מדדים לקביעת הפיצוי הנ"ל. בעבר היתה מגמה בפסיקה להשתמש במדדים שנקבעו לתאונות דרכים, גם במקרים בהם מדובר ברשלנות רפואית. מגמה זו השתנתה ונקבע בע"א 398/99 קופת חולים של ההסתדרות הכללית ואח' נ' לאה דיין ואח' פ"ד נה (1) 765 "...קיימת פרקטיקה, שעל-פיה נקבע שיעור הנזק הלא ממוני בתביעות לפיצוי על נזקי גוף שאינן לפי חוק הפיצויים, בהשפעת סכום הפיצויים הנפסק בתביעות לפי חוק הפיצויים ...פרקטיקה זו זכתה לא אחת לביקורת ... היא גם גורמת במקרים רבים להפחתה בשיעור הפיצויים הנפסק בגין נזק לא ממוני בתביעות שאינן לפי חוק הפיצויים ... על נזק לא ממוני ליתן ביטוי לנזק האמיתי שנגרם לתובע בנסיבותיו של כל מקרה".
בהמשך הסתמנה מגמה של העלאת רף הפיצוי בגין נזק לא ממוני בתביעות רשלנות. כך ציין כב' בהמ"ש בת.א. 1751/96, (מחוזי י-ם), דבורה גרוס ואח' נ. פזגז חב' לשיווק בע"מ, (פדאורלא פורסם) 02 (3) 410: "ראשית, הסתמנה המגמה שלפיה אמות המידה שלפי חוק פיצוי נפגעי תאונות דרכים וחישובים של מכפלה מתמטית של נוסחת הפיצוי בעד כאב וסבל - אינה צריכה להנחות בקביעת פיצוי על כאבי וסבל, או על אובדן תוחלת החיים, או קיצורם. שנית, ניתן תוכן של ממש לביטוי שנקטו בתי המשפט בפסקי דין רבים, כי "הגיע הזמן להגדיל את הפיצוי בראש נזק זה" (ראו: ע"א 4118/91 עזבון המנוח ארגמן ואח' נ' חפצדי ואח', תקדין עליון 94(2), 1702; ע"א 1433/98 סועייד ואח' נ' גנאיים ואח', דינים עליון נז 131, ת"א (חיפה) 1124/92 סלמן ואח' נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, לא פורסם; ת"א (ת"א) 880/90 היקרי נ' מדנאינווסט הרצליה בע"מ, לא פורסם).".
ביטוי למגמת הגדלת פיצוים בראש נזק של כאב וסבל ניתן לראות גם בע"א 7469/03 המרכז הרפואי שערי צדק נ. זכריה כהן פדאור (לא פורסם) 05 (9) 663 שם נפסק למערער שנותר מרותק לכסא גלגלים כתוצאה מפריקת מפרק, לאחר שרגלו לא גובסה לאחר ביצוע ניתוח החלפת מפרק, סך 600,000₪ בגין נזק לא ממוני.

בעניינו מדובר בפגיעה בשדיים שהנם אברי מין. הפסיקה מתייחסה לפגיעה באברי מין, תוך התחשבות באופיים המיוחד:
בע"א 2055/99 פלוני ואח' נ' הרבנות הראשית לישראל, תק-על 2001 (2) 240 הגדיל כב' הנשיא ברק, את סכום הפיצוי שנפסק בבהמ"ש המחוזי בגין הנזק הלא ממוני, במקרה בו נפגע איבר מינו של קטין בעת ביצוע ברית מילה בדרך של אובדן של שני שלישים ממנו. במקרה זה לא הוכח שצפויים למערער קשיי פוריות או קשיים בהקמת משפחה ועדיין נפסק פיצוי בגין נזק לא ממוני., בערעור הוגדל הפיצוי שנפסק מסך של 200,000 ₪ ל 500,000 ₪.
לדברי כב' בית המשפט בתא 00 / 17040 פלוני נ' אלכס בנט [פדאור (לא פורסם) 05 (4) 344], ע' 13: "אכן, המדובר באיבר המוצנע של הגבר, אך אין בכך כדי להפחית מתחושותיו האישיות והשפעת מראהו של האיבר על כל חייו, הכאב, הסבל, הצער והבושה שהם מנת חלקו. אלו ראויים לפיצוי. בנסיבות הכלליות המפורטות, ולאור גילו הצעיר של התובע, כיום כבן 32, וכאשר הבאתי במסגרת שיקוליי, כי זיקפתו לא נפגעה וכי הינו מסוגל לקיים יחסי מין ולהוליד ילדים, הנני פוסק לתובע פיצוי בגין הנזק הלא ממוני, סך של 300,000 שח."
פס"ד נוסף בו נקבעה באופן דומה ההתיחסות הייחודית לפגיעה באברי המין. בפס"ד תא 8139/01 (שלום ראשל"צ) נסימה מרינה נ' ד"ר פלמן ואח' (רצ"ב): "השדיים מסמלות יותר מכל איבר אחר את נשיותה של האשה ופגיעה בצורתם, פוגעת ללא ספק באשה ובנשיותה, פגיעה שהיא ברת פיצוי". שם נפסק כפיצוי בגין כאב וסבל, פגיעה באוטונומיה ותקיפה סך של 230,000 ש"ח.
גם בתא 14901/01, שלום י-ם, מלחי ליאת נ. . ד"ר רובינפור מנצור ואח' נפסק ע"י כב' הש. כרמי מוסק-סגן נשיא, פיצוי בגין כאב וסבל לתובעת שעברה ניתוח קוסמטי בשדיה (ליתר דיוק מספר ניתוחים להגדלת שדיים) וזאת בהתחשב בנכותה של התובעת ובעובדה שעברה מספר ניתוחים שלא לצורך, סך של 200,000 ₪, (מתיחס אף למרכיב הריבית).
בע"א 8526/96, מ"י נ. פלוני, נדון מקרהו של גבר אשר עבר טיפול מזיק של הזרקת סיליקון לאבר-מינו. בערעור קבע כב' השופט ריבלין כי יש להפחית במקצת את הפיצוי בראש הנזק הלא ממוני שנפסק וזאת כיוון שהפיצוי נפסק לשני תובעים (בעל ואשה) כאשר יש לראות באחד התובעים (האשה) כמי שויתר על תביעתו, ועל הופחת הפיצוי מ 250,000 ש"ח ל- 240,000 ש"ח.
מסקירת פסקי הדין שפורטו ניתן לראות כי המגמה כיום בתביעות רשלנות בנושא טיפולים באברי המין, הנה של הגדלת הסכומים הנפסקים כפיצוי בגין נזק לא ממוני. ואכן, יש הגיון רב במגמה זו, שכן פגיעה באיבר המסמן את נשיותו או גבריותו של אדם הנה פגיעה עמוקה אשר משפיעה על אופיו של אדם.

חזרה לראש העמוד

כל האמור באתר זה הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה יעוץ משפטי, כל הסתמכות על האמור הינה באחריות המסתמך ועל דעתו בלבד
בכל מקרה מומלץ לקבל יעוץ אישי ופרטני מעורך דין המתמחה בתחום הרלוונטי.

© כל הזכויות שמורות לענת אנבר משרד עורכי דין

קישורים